<h1>הפרדס לרש"י הלכ' בשר בחלב</h1>
<h2>דף כח.</h2>
הנני צעיר שעל החתום נידון בייסורי חולי ומוטל על ערש דווי, עת היא לי עתה לבוא בקצרה אשר לא כדת, כי (נשכחתי) [תש כחי] ואזלת ידי מלמשוך בעט סופר. ולכן בתי קראתי (מפני) [מפי] שורות הללו והוא כותב(ו)[ן] אל אדוני מ[ו]רי אב תפארת הכהונה הרב רבינו אברהם [בר, מאיר] הכהן. אני צעיר מגידולי משרת בית אביו משיב לו שלום כתלמיד לרב ויראתי לעבור על פיו בראותי את הקצין הזה רבי יוסף עובר אצלם הנני משיב לאדוני דבר כאשר ציווני. כתב בשאילה, קפיל ששגג ובישל [בשר] בקדירה שבישל [בה] חלב ובכף אשר הערה בה אותה הקדירה הגיס בה קדירה אחרת עם בשר ואין בה בנותן טעם מפני שהיא קטנה, והעידו בני אדם ששמעו מפי גברא רבא שהיה אוסר מטעם זה דקאמר דהא דתנן בשחיטת חולין [ק"ח ע"א] טיפת חלב (וכולם) [וכו'], ה[ני] מ[ילי] קודם שנעשה בשר בחלב אבל לאחר שנעשה בשר בחלב אוסר אפי[לו] במשהו. והביא ראייה ממתניתין דע"ז אלו אסורין ואיסורן בכל שהוא וקא חשיב בשר בחלב. וקשיא ליה למר עלה מה דקשיא ליה [ד]ההוא דע"ז ליכא לאוקומיה אלא בחתיכה של בשר בחלב שנתערבה בחתיכות של ה[י]תר ואינו מכירה, דהא תלי טעמא משום דבר שבמניין. שפיר קא קשיא ליה מר ודבריו נכוחים למבין. ועל ידי היה מעשה כשהייתי לומד אצל ר' יצחק הלוי בשחיטת חולין, וכל מקום ששנוי (ל)שם בשר בחלב בנותן טעם היה מלמדינו שלא אלמוד הלכה למעשה מכאן שהרי במסכת ע"ז שנינו בשר בחלב במשהו. ובעוד שהייתי לפניו לא נתתי לב להבין בדבר וסמכתי על דבריו וכשבאתי לעיר[י] והתבוננתי (ב"ע) [במסכת ע"ז] והוקשה לי ככל הדברים אשר הוקשה לאדוני עתה שאי אפשר להעמידה ההיא דע"ז אלא בחתיכה שנאסרה מן החלב ונתערבה עם חתיכות אחרות ואינה ניכרת. ש(א)מרתי הדבר בליבי עד שחזרתי לוורמשא ודנתי לפניו לומר לימדתנו בה רבינו בשר בחלב במשהו והבאת לן ראייה ממסכת ע"ז והתבוננתי בה ואין אנו יכולין ללמד זאת משם. והביא הספר ונתיישב (ד)[ב]דבר לפניו וחזר בו. ובזו אני מעיד עלי שמי[ם] וארץ. והאד[ם] הגדול הזה שכת[ב] אדוני שהעידו מפיו לומר שכל מקום ששנינו בשר בחלב בנותן טעם ה[ני] מ[ילי] קודם שנעשה בשר בחלב אבל לאחר שנעשה בשר בחלב [אוסר] אפי[לו] במשהו. ורצו לאסור קדירה שנייה על ידי הגסת הכף האסורה מתוך הוראתו ופילפולו, תמוה אני אם ראוהו מורה בדבר זה לאיסור על הגיסתה כפי המעשה וכמו שאמרו. ואומר אני שהתלמידים המעידים טעו בדבר ושמעו בדבר [מ]פיו [כ]שהיה רגיל (לענות) [לשנות] לתלמידיו בשר בחלב בנותן טעם היה (נותן) [אומר] להם, והא דתנן במסכת ע"ז בשר בחלב במשהו הני מילי לאחר שנעשה בשר בחלב כי היכי דלא תיקשי להו מתני[תין] אמתני[תין], והן התלמידים סברו לומר דההוא בכל שהוא במסכת ע"ז בנותן טעם קאמר ולא התבוננו בדבר והרב לא הוצרך לפרש להם, ואם בפירוש הורה להם איסור בדבר שמא בכף שנאסרה משום בשר בחלב, וכמעשה שהיה לך, ואחר כך ניתנה בחלב רותחת אסר להם. ויפה כיון [שכיון] שנאסרה היא עצמה [נעשית] נבילה וכל הנפלט ממנה [בין טעם בשר ובין טעם חלב, הבשר בשר נבילה והחלב חלב נבילה, וכשנפלט ממנה] חלב נבילה לתוך חלב ה[י]תר הוה ליה מ[י]ן במינו ומ[י]ן במינו במשהו. אבל אם הגיס בה קדירה של בשר אם יש בה מים לבטל את הכף בתבשיל מותר, [אף] ע[ל] פ[י] שנפלט בתוכו בשר נבילה שבכף, דקיימא לן [שם] כל מין (ומין) [במינו] ודבר אחר סליק את מינו (כמי) [כמו] שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. וצורנו יאיר עינינו בתורתו.
וחתיכת חלב שנפל לקדירה של היתר ויש בה ששים מסלקת את האיסור והשאר מותר דקיימא לן כל איסורין בששים חוץ ממה שפירשו לך חכמים במסכת ע"ז [ע"ד ע"א] אילו דברים ואיסורן בכל שהוא. סגן לוויה רבינו יצחק הלוי השיב (לתשובתו) [בתשובותיו] לרב שלום בר יהודה על בשר בחלב שהוא נוהג ואוסר [במשהו] ור' מאיר בר שמואל העיד שכך אמר לו ר' יצחק [ה]לוי. ולא מתוך הלכה נוהג כך שהרי בכל מקום לא מצאנו בשר בחלב במשהו. אבל רבינו אליעזר הגדול לא למד מסכת ע"ז ומשום דלא איפשיט ליה החמיר עליו במשהו, ומשום כבוד רבו נוהג גם הוא במשהו. שאלו את רבינו שלמה בר' שמשון על בשר בחלב ואמר שיעורו בששים. גם העיד שמעשה בא לפני רבינו יעקב בר יקר על כף חולבת שהכניסוה בקדירה של בשר ושיעור בששים. והרב רבינו יצחק בר' יהודה מורה גם הוא בששים. [ולא] נמצא אדם מחמיר בדבר לבד רבינו יצחק הלוי משום כבוד רבו. אבל כל גאוני מלכות לותיר נוהגים בששים. הורה ר' בשר בחלב בששים כשאר כל איסורין שבתורה. ולדברי האומר במשהו מביא ראייה (מהכא) [מיהא] דתנן במסכת ע[בודה] ז[רה] אלו דברים אסורין ואיסורן בכל שהוא, (וכולם) [וכו'] דקא חשיב התם בשר בחלב. וגרסינן בגמרייהו ואיסורין. ולא היא דמסכ[ת] חולין איכא למיקשי טובא. ותו הא תניא בגמר(ה)[א] דהא מתניתין מאי קא חשיב אי דבר שבמניין קא חשיב וכו'. ובשר במשהו שנפל לתוך החלב או טיפת חלב לתוך קדירה של בשר לאו דבר שבמניין הוא אלא (ה"ג) [הכי קאמר] ואיסורן בכל שהוא ומדבר שבמניין הוא קאמר דחתיכה נבילה אפי[לו] באלף לא בטיל אם נתערב בהיתר. ובשר בחלב דקא חשיב הכא, כגון בשר שנאסר בחלב שלא יכולנו להתירו על ידי שיעור. ואם אותה החתיכה שכבר נאסרה ע[ל] י[די] חלב אם נפלה בשאר חתיכות דבר שבמניין הוא ואוסרת בכל שהוא בחתיכה בין גדולה בין קטנה ואין לבטל ולשער זה בששים ולעולם בשר בחלב בששים.
ועוד מעשה שבישלו קדירה של בשר וקדירה של חלב בכירה אחת סמוך לה והגיסו שניהם בתרווד אחד ובא מעשה לפני ר' ואסר ב' לפי (של אחר) [שלאחר] שנעשה בשר בחלב שנאסר הכף בשביל שהגיסו הקדירה של חלב ואוסר במשהו במקום אחר אבל קודם שנעשה בשר בחלב ובא מזה לזה משערין בששים.
